החלטה בתיק בר"ע 2460/06

1.      זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות באריאל (כב' השופט דוד שהם) מיום 13.11.06 בת"ק 65/05, בו נדונו תביעה ותביעה שכנגד של שתי משפחות הגרות בשכנות זו לזו. מקור המחלוקת בין הצדדים היא גדר שבנו בני הזוג דורית ויורם גז (להלן - המבקשים) בין ביתם לביתם של בני הזוג שלמה ובתי דלל (להלן - המשיבים). לטענת המבקשים, סוכם בין הצדדים כי כל אחד מהם יישא במחצית עלות הבנייה של הגדר, אולם בפועל רק המבקשים שילמו עבור בנייתה סך של 10,400 ש"ח, בעוד שהמשיבים סירבו לשאת בתשלום (5,200 ש"ח) והתכחשו לסיכום. במקביל לתביעה זו, הגישו המשיבים תביעה שכנגד בגין נזקים שונים שנגרמו להם לטענתם בגין בניית הגדר, בסך כולל של 9,300 ש"ח.

2.      בית המשפט קמא דחה את תביעת המבקשים, לאחר שבחוות דעת מקצועית של מודד מטעם בית המשפט (נספח ב' לבקשה) נקבע כי הגדר הוקמה באופן שונה מהמתוכנן, הן לעניין גובהה והן לעניין מספר המדרגות שבה, דבר שהביא להגבהת מפלס הקרקע של המבקשים בכחצי מטר. בית המשפט קמא קבע כי לאור העובדה שהמבקשים לא בנו את הגדר בהתאם למתוכנן, אין מקום כי המשיבים ישלמו להם את חלקם בעלות בניית הגדר.   

לעניין תביעת הנגד שהגישו המשיבים, קבע בית המשפט קמא כי אלו לא הוכיחו את טענותיהם באשר לגרימת נזק בזדון מצד המבקשים, אולם קבע כי כתוצאה מהקמת הגדר אמנם נוצר סחף לכיוון ביתם של המשיבים. לאור זאת חייב בית המשפט קמא את המבקשים בתשלום של 1,500 ש"ח.

3.      המבקשים טוענים כי בית המשפט קמא שגה משלא ייחס חשיבות לעובדה שמספר המדרגות בגדר נגרם כתוצאה מאילוץ, ולעובדה שמהגבהת הגדר ממילא לא נגרם נזק ממשי למבקשים. לטענת המבקשים, גם אם ישנה סטייה קלה של הגדר לעומת התכנון המקורי, לא היתה הצדקה לקבוע כי המשיבים לא חייבים בכל תשלום, וכי לכל היותר היה על בית המשפט לקבוע כי יש להפחית סכום מסוים מהסכום הנתבע מהמשיבים. עוד טוענים המבקשים כי  בית המשפט קמא שגה משלא התייחס לעובדה כי רצפת ביתם של המבקשים גבוהה מהמתוכנן בכ-12 ס"מ, ולעובדה שהמשיבים נהנים בפועל מהגדר. בנוסף לכך טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט בהתעלמו מהעובדה כי המשיבים השחילו צנרת חשמל בגדר במהלך בנייתה, דבר הסותר את טענתם לפיה הם מתנגדים להקמתה. לעניין תביעת הנגד של המשיבים, המבקשים טוענים כי בית המשפט שגה כשהכיר בנזק בגין בעיית ניזוק בחלק האחורי של המגרשים, היות והמשיבים מצד אחד לא הסכימו להגבהת הגדר ומאידך מלינים על תפקודה.

4.      לאחר שעיינתי בבקשה ובפסק הדין הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה, על פניה, וכי אין היא מצריכה רשות ערעור, וזאת בלא צורך לקבל תגובה מהמשיבים.

5.      הלכה היא כי ערכאת הערעור לא תבטל בנקל קביעות עובדתיות של בית המשפט קמא כל עוד יש להן יסוד ושורש בחומר הראיות, ותעשה כן במקרים קיצוניים בלבד (ע"א 6581/98 זאב זאבי ואח' נ' מדינת ישראל - מחלקת עבודות ציבוריות, טרם פורסם). במקרה זה מעלה הבקשה שאלות של עובדה בלבד. בית המשפט קמא בחן את המסמכים שבתיק, את חוות דעתו של המודד ואת עדותו בבית המשפט, והגיע למסקנה כי אין מדובר ב"סטייה קלה" של הגדר לעומת התכנון המקורי, אלא בסטייה של ממש המחייבת את דחיית תביעתם של המבקשים. אין לומר כי נפל פגם בקביעתו של בית המשפט קמא ונראה כי היא מבוססת דיה.

6.      בתאריך 30.11.06, לאחר הגשת הבקשה, הגישו המבקשים הודעה מטעמם לה צירפו את תשובותיו של המודד מטעם בית המשפט לשאלות הבהרה שנשאל על ידם (להלן - מסמך התשובות). לטענת בא כוחם של המבקשים, הוא פנה אל המודד בשאלות הבהרה אלו מאחר והצדדים לא היו מיוצגים בעת הדיון בבית המשפט לתביעות קטנות. בהתאם לתקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ערכאת הערעור לא תידרש לראיות שלא עמדו בפני הדרגה הראשונה:

" 457א) בעלי הדין בערעור אינם זכאים להביא ראיות נוספות, בין בכתב ובין בעל פה, לפני בית המשפט שלערעור, ואולם אם בית המשפט שבערכאה קודמת סירב לקבל ראיות שצריך היה לקבלן, או אם בית המשפט שלערעור סבור שכדי לאפשר לו מתן פסק דין, או מכל סיבה חשובה אחרת, דרושה הצגת מסמך או חקירת עד, רשאי בית המשפט שלערעור להתיר הבאת הראיות הנוספות".

במקרה זה אין לומר כי מתקיימים החריגים המיוחדים שבתקנה המצדיקים את הגשת מסמך התשובות כראיה, ולפיכך אין מקום להידרש למסמך. מעבר לצורך יש לומר כי המסמך אינו ברור די הצורך, וממילא אינו יכול להועיל למבקשים.

7.      לאור כל זאת, החלטתי לדחות את הבקשה, בלא לבקש תגובה ובלא צו להוצאות.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום כ"ה בטבת, תשס"ז (15 בינואר 2007).

קלדנית אירית משה